מסע מאיטליה ליוון: מקטניה לקורינטוס

מסע מאיטליה ליוון: מקטניה לקורינטוס

שתף אם אהבת:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב google
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב telegram

יומן המסע של 3 שייטים ממשיך, יצאנו מקטניה שבסיציליה לאיי יוון היפיפייה, שוב 3 שייטים בדרך ליעד הבא

המשך יומן המסע מאת: חיים שנהר

יום 7 אינטרמצו – שי מגיע. מביא איתו כישורי בישול וצניעות נעימה. ואף על פי כן, רוני פורש. שני שפים במטבח אחד זה כנראה מתכון להקדחת הסעודה. מלווים את רוני לאורך המזח. גלגלי המזוודה מתקתקים בקצב רקויאלי. עצוב להיפרד באמצע המסע. נסע. 

מזג אוויר רע. ממתינים עוד יום שיעבור הסער, אבל זה רודף אותנו ובצידו מטחי זיקוקים שאין לצפות אותם ואי אפשר לצפות בהם, כי איך אפשר לראות זיקוקים בצהרי היום. זו רק סנטה אגאטה שרואה, ולרעיה, תמיד הייתה מעמיקה לראות במקום בו שאר הברואים בקושי רואים משהו. והרעש, כשראש המועצה בירכא נבחר לאחר מאבק צמוד לא היו מטחי יריות שכאלה (ידע אישי של שכן). אחר כך יורים גם בערב, מצד אחד מרשים, מצד שני בלתי צפוי ומבהיל. בנצרות זה קצת ככה, צריך לפחד כדי שהקדושים יעזרו…

מזח הרציף בקטניה, התארגנות לפני העזיבה ליוון


יום רביעי – שישי (8 – 10) – לקח יומים לאינטרמצו הזה. קניות. אצל דוריס במכולת הסמוכה הירקות מעלים עובש, שאר הסחורה טובה והקירבה למרינה מנצחת. דוריס באה ממלטה התקועה בין איטליה ללוב. אמצע המדיטרניין. כולם עוברים שם חוץ מאדמיראל טורקי אחד שלא מצא (מלטה יוק) הרבה שפות מדוברות שם, גם ערבית. דוריס ואני מוצאים שפה משותפת. קונים עדשים, לא מוצאים לימונצ׳לו ונפרדים ב״אללא מאעק״.

אי אפשר, גם לא ראוי לצאת מארץ המגף בלי הצהוב הלימוני המתוק הזה. ממשיכים לחפש. לא מתפשרים על הגודל. כבר חצי היום. בצהרים מניעים. רצינו להיות בקטניה, לעלות להר הגעש אטנה, אבל כאמור, נתקענו בגדול.

הכיוון מזרח, מיקי, בלי העדפה מתקנת, רק שבדרך יש לנו אצבע כתומה חומה של מזג אוויר. מישהו קרא לה אצבע אלוהים. שש שעות מפרשים. גלסים. מזגזגים כאילו יש בדעתנו להרחיק מסיציליה, אבל אחרי שלושה ימים ודוריס, ההתרחקות קשה. לילה יורד, אורות קטניה עוד מנצנצים לנו במערב וכבר אלהים שהיה איתנו, משנה את טעמו ומעיר באצבעו את הים ואת זעפו. גלים סביב 3 מטר. רוח 25. לא צמצמנו כשיכולנו, עכשיו כשצריך, מסובך. אחר כך, כשירגע, יהיה לנו דיון על המונח העיברי ל״ויזר-הלם״.

מיקי אומר בשמם של אחדים, התחרטמות, ומוסיף שהוא מכיר התחרטמות אחרת. אני מציע התחרטמות אופקית. ההטיה כל כך גדולה שההגה הופך כנף, כשמפנים אותו נגד הסיבוב הוא מגדיל את העילוי על עצמו, מגביר את ההטיה ואת הנטיה לעלות לרוח, או את הטורבולנציה שהופכת אותו ללא אפקטיבי כנגד נטיה זו.

כך או כך, כשהקיל מוטה אל תוך הסיבוב, צד אחד של הסירה עוצר, בעוד הצד השני ממשיך להסתובב. יורדים קצת מהרוח, גוללים חלוץ ובכל מקרה קפלוניה נמתחת מספיק דרומה כדי שלא נחטיא אותה כיעד הפלגה. לילה קשה. גם המזג אוויר. החלוץ משתחרר חלקית ומתנפנף. חרעם. אחרי שהחלפתי רטובים ביבשים, מפנה ירכתיים / גב לרוח, זוחל לחרטום, מתישב, רגל בירוק, רגל באדום, שתיהן במים, ומתיר את מיתרי החלוץ שהסתבכו סביב העוגן. גולל את החלוץ והנפנוף פוסק.

הלילה הזה מתחבר עם הבוקר והיום שאחריו. הפעם אנחנו מצמצמים ראשי לקראת לילה. אחר כך, המזג אוויר נעשה יותר נוח. בלילה השני כשהרוח דועכת ורעיונות ישנים שנראו בלתי אפשריים עד עתה, עולים ופורחים, אני מקיש בדחילו ורחימו על דלתו של הקפיטן מיקי. יש שני סקיפרים ״און בורד״, אבל קפיטן מיקי יש רק אחד. לוחש לו "קורפו", שלא יתעורר יותר מידי, מקבל אישור ועובר ל – 034. הים שקט. אפילו נפטון לא במצב רוח של למשוך סערה לאורך 280 מייל, וחוץ מזה, רוני ששרק בתחילת המסע הושתק מידית וגם בפנתיאון מקובל שאין פוקדים אוון שורקים בים על שאר יורדי ים ועל שילשים וריבעים.

בסיר שעל השולחן, שקשוקה משובחת של שייטים

בצהריים מבשלים מוג׳דרה ולצ׳ו ירקות – חציל וקישואים עם עגבניות והמים של העדשים. ארוחה מופלאה. בשמונה בערב יום שישי, העיר גוביה בקורפו. אחלה מרינה. ממשיכים עם הלצ׳ו והמוג׳דרה, מוסיפים ביצת עין לקפטן ושקשוקה לצוות. הבטן מלאה, אבל הסיר לא ריק, הוא עוד יתרום לנו ארוחה או שתיים. בודקים שיש מכבסה ויאלה למיטות. קר מאוד. אפילו הגרביים מתכווצות. יש לו עוד תכונה לקור, הוא משתן. לובשים הרבה שכבות.

אני ישן עם המעיל החדש שלי, נזכר איך כילד, תמיד רציתי לישון עם הנעליים החדשות. סוג של תיקון לחסכי ילדות. השכבות והקור יוצרים יחדיו אוקסימורון שעיקרו להתעטף היטב, או להספיק ללכת להשתין. דילמות זה מרדים. לילה טוב.שבת שלום.


יום שבת (11) – לכל מסע ימי ראוי שתיכנס אתנחתא יבשתית. צפון קורפו בהחלט ראויה לשמש כזו. שוכרים אוטו. ניסן מיקרה אדומה. צבע מומלץ ! גם הניסן בסדר והמיקרו מתאים למידותינו, שלושה יורדי ים מכווצים מקור.

נוסעים לנמל של קורפו לסידורי כניסה ליוון. הבירוקרטיה יוונית. במשטרת הגבולות זה עוד בסדר. אחר כך אנחנו נשלחים למכס. שם, במשרד של הפקידה, יש מקום רק לשני מבריחים, אז אני נשאר בחוץ עם יורגוס, שוטר המכס. הוא נחמד יורגוס. מתאמן באיגרוף תאילנדי, קרב מגע, ואוהב חתולים. זה מהצד שלי. מה עשו מיקי ושי שעתיים בחדרה של הפקידה, אפילו הם לא הצליחו להסביר לי.

מחתימים דרכונים ורשמית אנחנו בתוך יוון

נדמה שבימיו של ציפראס, נוסף לו אל חדש לפנתיאון, או שאולי זו ירושה מתקופתו של פאפאדופולוס, או בכלל מורשת טורקית מתקופת שלטונם של אלה, ביוון. חלק ניכר מזמן הטיול המתוכנן נגזל בידי אל הבירוקרטיה, אך כמו לכל דבר ישנו לכך גם פן חיובי, בזמן שנותר, ניסע פחות ונחסוך יותר. זה המקום בו הנהלת הקופה צריכה להודות לגורם החיסכון הנ״ל, אלא ששני הימאים ששהו איתה במשרדה התלהבו כל כך ששכחו לשאול אותה לשמה. עלינו אל פסגתו של קורפו. זה בצד אלה שוכנים שם מנזר ואנטנות. ככול שהשניים רחוקים במהותם, הם קרובים בייעודם, תקשורת, רק נראה שהאנטנות הן יותר דו כיוונית. מיקי עלה על אחת. צריך היה להזכיר לו שבתקשורת המודרנית מעורב חשמל, כדי שיסתפק בתמונה מאמצע האנטנה. ארבעה חתולים עורכים לנו קבלת פנים בפיסגה. חיזוריהם גורמים להם להיות מחוזרים לליטוף או לתמונה, וככל שיש יותר חתולים בתמונה אחת, הרי זה משובח.

כן, מסע בסימן חיות – דולפינים, יונה, חתולים, טיול בחסות פטרונם של בעלי החיים, סנט פרנציסקוס. אחר כך, נסענו ללאקונאס, כפר הררי מעל פליאוקסטריצה, שנופו עוצר נשימה. מיקי טיפס על מעקה העץ הרעוע של המצפור עד שצריך היה להזכיר לו שמעקים במקומות גבוהים, מיועדים למקומות בהם מעורבת גרביטציה. הסימן הראשון לעובדה שטיולנו לא יחזיר אותנו שבעים, היה שהרמזור בלאקונאס לא עבד. תפקידו של הרמזור הזה הוא לווסת תנועה דרך הכפר שרחובו צר מכדי מעבר שני רכבים זה מול זה והמנהג הנהוג שם שמחכים לירוק שבע דקות בכל צד לסרוגין. ואכן, הרמזור לא עובד, גם המסעדות לא. בפליאוקסטריצה משפצים. הכל סגור. נסענו לעיר קורפו – קירקירה כשבטננו מקרקרת, מצאנו מסעדה, בעיני מסעדה יוונית נפלאה, בעיני מיקי, מקום להזמין בו המבורגר וצ׳יפס. זה לא מנומס להסתכל לאנשים בצלחת אז לא הסתכלתי מה שי אכל. בשעת הסיפור היומית שאלתי כדי לדייק בפרטים. מסתבר שהוא הזמין מוסקה ואמרו לו שזו מנה קיצית.

אז אין. אז מה בכל זאת אכלת, אני שואל אותו, התשובה, פסטה ובשר טרדיציונאלי. אחר כך סופרמרקט ומאוחר יותר, גלידה אצל פאפאיורגוס, הכי טובה בעיר, הכי טובה באי. הכביסה שנמסרה בבוקר, מוכנה לעת ערב. חוזרים לשעת סיפור בה נערך טקס הקראה והשתתפות בעריכת סיפור המסע הזה. לילה טוב עולה בגוביה 37.5 יורו, ושבוע טוב, זה כבר קשור עם צאת השבת.


יום ראשון (12) – שבע בבוקר. קור כלבים. ממלאים מים ויוצאים לתחנת הדלק. שמונה וחצי מלאים ומכוונים חרטום אל סיבוטה, מזרחית לקורפו שלוש שעות הפלגה, מעבר יפיפה בין איים צמודי יבשת. יש כמה סיבות להגיע לסיבוטה. אחר כך חוצים חזרה לפאקסי. פאקסי יש לו מרינה בצורת ריש שנכנסים אליה מצד אחד ויוצאים מצד שני, או להפך. מעניין לעבור שם כשהכל ריק, סגור ושומם.

בעונה, סיכה קשה לדחוף שם. לפאקסי יש גם אנטי פאקסי, אי קטן וחמוד מדרום עם כמה מפרצים טובים לשהייה ברוחות מערביות וטברנות, המזינות עכשיו בעיקר את הדיאטה שכופה עלינו טיול מחוץ לעונה. הים החלק כשמן שליווה אותנו מהבוקר, משתנה. רוח קלה מתעוררת ומאז אחר הצהריים ועד עתה, כמעט חצות, אנחנו על מפרשים ברוח צד, 4 – 5 קשר, השקט מאפשר לשמוע את פכפוך המים על הדופן. אני הולך לישון, נרדם עם קולות רקע של פלג מפכה. יורד הערב. מחשיך. מפליגים אל תוך עלטה חסרת ירח ורבת כוכבים שרק דבר אחד אפל ממנה, הגוש הכהה של לפקדה משמאלנו. גדול, שחור ומאיים. ואז, בדיוק כשהפרק חושב להסגר, מיקי מגלה נזילת מים, בודק, לא ברור מאיפה המים בבילג׳. מיקי עוקב. אני לומד ממנו, מקווה גם שילמד ממני ענייני חשמל וגרוויטציה. מתקרבים ללפקדה. מתקנים כיוון, מניעים, ואופס, עבר עוד יום.

יום שני (13) -04:15. לפנות בוקר נכנסים בין איתקה ממזרח לקפלוניה במערב. פנלופה משמאל, אולי גם אודיסאוס. מימין קפטן קורלי, אולי גם המנדולינה. שקט לפנות בוקר. שקט של בין המיצרים. נעבור את פיסקארדו, את סאמי, וכשנצא בדרום, צפויה לנו דרומית מתגברת. נפנה שמאלה לכיוון פאטרס וגשר המיתרים. 10 שעות אולי פחות, קרוב לוודאי על מפרשים. בינתיים במיצר. יש הר באיתקה, צורתו צורת פירמידה, הוא מתנשא מעל המיצר ושמו אתוס. ומכיוון שעכשיו לפנות בוקר, ומכיוון שהשעה הזו היא שעתה של איילת השחר, יוצא שעל ראש האתוס זורחת איילת השחר. ככה יצא !

בוקר טוב. סביב תשע, הרוח עולה. לפעמים ציפיות מתגשמות. עשר שעות על מפרשים, עמוק לתוך מפרץ קורינטוס. מושלה של הרוח כאן הוא המפרץ, באשר הוא מסתובב, היא איתו. כל הזמן גבית עד מלאה. גשר המיתרים. לא של קלטרווה. צריך לעבור תחתיו ויש לכך פרוצדורה. מתקשרים לטרפיק קונטרול של גשר ריו-אנטיריו. מבקשים רשות מעבר והנחיות. כאן, בדיוק ברגע הזה, המומחה מוכה. כל הזמן שואלים אותו על אורך, רוחב, שוקע, כמויות של דלק ומים, הכל הוא יודע. לא סתם יודע, זוכר בעל פה. עכשיו שואלים על גובה התורן. Traffic control this is Ariel, just a minute, we're going to —–.מסתכלים בספר הסירה, כתוב שם משהוא כמו 15 וקצת, מי זוכר. וכי תוסיף אריאל לעשות דרכיה בים מתחת לגשרים ? עוברים במפרשים פתוחים לרווחה, ועם כל הבנאליות של מעבר מתחת לגשר, חוויה.

אחר כך מיקי הולך לישון, שי רוצה פרפר, הרוח חזקה ואנחנו מסתבכים. כלים על הרצפה, כולל השקשוקה. מיקי מוציא ראש אחד, מרים שתי גבות, נוזף שלוש נזיפות ובצדק. אחרי הכול הוא הלך לישון. כך נסגר חשבון על הרמת מפרשים בעת הכנת שקשוקה בנפילה כפולה של מזוודת הקפיטן על אדונה ושארית השקשוקה המבוקשת על הרצפה. מאידך, תמיד ימצא דג שיהנה מתבשילים שרוקחים בני האדם.

ממשיכם לעבר תעלת קורינתוס. ביום שלישי אין מעבר אלא עד שבע בבוקר. יש לנו זמן להשתעשע על מפרשים, אבל ענן אפור שחור מזנב בנו ואנחנו פותחים מנוע ונסים מפניו ומפני מטען המים שהוא פורק מאחורינו. עוד מעט נגיע לאזור ההמתנה למעבר התעלה. מחר נהיה בעברה השני עם האיים השרוניים.לילה טוב.

מגיעים לעיר קורינטוס להמתנה למעבר בתעלה

עד כאן החלק הראשון של המסע ביוון.

חלקו הראשון במסע – באיטליה: מנאפולי ועד קטניה

המשך המסע ביוון – מקורינטוס ועד אתונה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב google
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב telegram

תוכן שנוסף לאחרונה: